<h1>—הונא</h1>
<h2>דף ט.</h2>
וזאת תשובת רבינו שלמה. יבושר שלום שר הבירה עמוד הימני נר ישראל רבינו יצחק הלוי. על אודות הטלה שנשחט כראוי ולא בדקו, והוציא בני מיעיו והתיר המתיר. ובא מעשה לפני ר' מאיר ואסר. ואיני חלוק על ישיבתו, אך תורה היא וללמוד אני צריך כי הוריתי להיתר. וחלילה להצדיק האוסרים ולהחזיק עצמי בשגגת תלמיד עולה זדון, או כאוכל טריפה בספק, עד יבא אלי (רבד) [דבר] ממורי. ואם באת להחמיר על בני המקום משום פרצותא דעבדי טבחי, או משום דקיימא לן בני מדינה דלא גמירי ככותאי דמו, אך טוב לעבדו. ואם, כיון הלכה לאסור ונותן טעם לדבריו, על זאת [—אוכל בשרי] בשיניי. ואביא ראיות וטעמי היתר שלא קבלתי שחילקו חכמים בין ספק סירכי ריאה לספק נקובי האם ופסוקי חוטין ונקובי דקין. דכי איבעיא לן מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא, ברובא דליתא קמן. ואהדר למיפשט אתיא מראשה של עולה ומשבירת עצם בפסח ומאליה תמימה. ופרכינן דילמא פלי ליה ובדיק ליה, פסח נמי דילמא מנח גומרתא עליה. אלמא כי איכא לספוקי ארובא, בכולהו נמי איכא לספוקי, וכיון דסמכי ארובא בשאר טריפות, בריאה נמי היכא דלא איפשר, כגון שכבר הוציא הריאה לחוץ, נסמוך נמי ארובא ונימא רוב בהמות כשירות הן. ואי משום דרמי בר אבא, דאמר בפ' אין צדין נטיעה דערלה מקטע להון דקצביא, התם ממתין ג' שנים של ערלה והדר ברביעית אוכל, והכא לא ימתין עד שיבדוק. הני מילי לכתחילה, כגון דעדיין לא הוציא הריאה לחוץ ויכול להמתין ולברר אם יש בה טריפה, נראה אותו מיד, וכיון דסופו ליגלות, ימתין מעט. שאם יאכל תחילה ואח"כ יוציא הריאה ונמצא טריפה, נמצא שטריפה [—אכל]. אבל אם הוציאו ריאה זו דלא איפשר לידע ואין בסופו ליגלות, לא החזיקה רמי בר חמא בספק [—טרפות] מעולם. וע"ז מקובלני ממך הלכה רווחת חלב [—בהמה] טריפה אסור, כמו ששנינו כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה, מפני שכנוס במעיה. וזה תימא אם שעה אחת קודם שחיטה אכלנו את חלבה [—ולא] חששנו לספק סירכי ריאתה, וכי [—מפני] שנשחטה והוציא הריאה בלא בדיקה, נאסר חלבה ונחזיק בה ספק איסורא ולמדינו רבינו מכאן, דהיכא דלא איפשר לאדם לבדוק, סמכינן ארובא. ודרמי בר חמא חומרא בעלמא הוא, ודווקא בדבר שסופו ליגלות מיד ולא נחלק [—שום] אדם על רב
